חקירת שכבת הגבול התרמלית מעל חדרה במצבים סינופטיים ומצבי זיהום אוויר שונים באמצעות נתוני פרופיילר

פרופ' פנחס אלפרט- החוג לגיאופיסיקה ומדעים פלנטאריים, הפקולטה למדעים מדויקים, אוניברסיטת תל-אביב

תקציר

תחנת הכוח הגדולה ביותר בישראל היא תחנת הכח "אורות רבין" בחדרה, המייצרת 2,600 מגוואט על בסיס פחם. תחנת הכוח משמשת לבסיס יצור החשמל ולכן  עובדת בכל ימות השנה. ייצור החשמל המרבי הן בעונות הקיץ והחורף בהתאם לצריכת החשמל. עם זאת,  זיהום האוויר מתחנת הכוח , הנמדד באמצעות מערך תחנות ניטור אוויר שהוקם עם הקמת תחנת הכוח (1981) , מראה זיהום אוויר מכיוון תחנת הכוח בעיקר בחודשי עונת הקיץ בשעות היום.  במשך 25 שנה, ניתן להבחין כי זיהום האוויר מתחנת הכוח "אורות רבין" מתפזר מרחבית בנתיב טיפוסי, החל מצפון- מזרחית לתחנת הכוח ועד לדרום מזרחית לתחנת הכוח.

מחקר זה מלמד על התרומה הדומיננטית של בריזת הים במצבים הסינופטיים העיקריים של עונת הקיץ.  בשעות בהן נמדד שיא זיהום האוויר 12:00-17:00 (זמן מקומי, שעון חורף) הרוח הסינופטית ובריזת הים מקבילות , כך שעוצמת הרוח של שכבת הגבול התרמלית היא מרבית. ככל שעוצמת הרוח גדלה, יכולת דיכוי התרמלים של שכבת הגבול מתעצמת, ולכן, בשעות אלו גובה שכבת הגבול הוא הנמוך ביותר. בריזת הים "משתלטת"  וכיוון הרוח הופך למערבי, ממשיך ונע דרומה עם הסירקולציה הטבעית של בריזת הים.

מחקר זה נערך על בסיס אנליזה סינופטית סמי-אובייקטיבית של 19 המצבים הסינופטיים המאפיינים את האקלים הישראלי, ובסיס נתונים המכיל  7 שנות חישה מרחוק באמצעות מכ"מ אקוסטי אלקטרומגנטי (פרופיילר) ומעל 4,000 ארועי זיהום אוויר מתחנת הכוח "אורות רבין" בין השנים 1981-2003.

המאמר המלא באנגלית

שינוי גודל גופנים